בעקבות עתירה שהגישו עמותת איל"ן, בית איזי שפירא וקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, הושג הישג חשוב: המדינה הודיעה שגם ילדים וילדות עם מוגבלות פיזית הלומדים בחינוך המיוחד, יהיו זכאים להסעה שנייה גמישה בתום יום הלימודים, לרבות בסיום מועדונית, בהתאם לצורך.

אבל מה זה בעצם אומר עבור ילדים עצמם ומשפחותיהם? מאחורי המונח המשפטי "הסעה שנייה גמישה" עומדים ילדים, ילדות ומשפחות שחיו במשך שנים עם פער משמעותי מאוד. אחת מהן היא אודרי, בת 13, נערה עם מוגבלות מוטורית, שאמה מיקי ליוותה מקרוב את המאבק. עד כה, אודרי לא יכלה להישאר עם חבריה למועדונית ללא הסעה אישית ומיוחדת.

עבור אודרי, המשמעות של ההחלטה היא משמעותית ביותר: עכשיו היא יכולה להישאר במועדונית עם החברים עד סוף היום, להשתתף במסגרת המשך, ולחזור הביתה בהסעה מותאמת ובטוחה.

"זה מאוד משמח ומרגש להיות חלק משינוי שאולי ישפיע ברמה הארצית", אומרת מיקי. "ההגעה לשלב הזה דרשה תהליך ארוך. זו אבן דרך חשובה בדרך לכך שאודרי ויתר הילדים יוכלו להנות מהשינוי".

המועדונית פועלת - אבל ההסעה יוצאת מוקדם מדי

אודרי מתמודדת עם אתגרים מוטוריים יומיומיים, ובהם חולשת שרירים, קושי בשיווי משקל ובקואורדינציה, וכן קושי שפתי. לאורך השנים היא ומשפחתה הכירו את איל"ן מקרוב, בין היתר דרך הפעילות במרכז הספורט ספיבק, בחוגים, ובהמשך דרך המאבק להסדרת הסעה מותאמת שתאפשר לילדים עם מוגבלות פיזית להשתתף גם במסגרות המשך.

בבית הספר של אודרי, כמו בבתי ספר נוספים, פועלת מועדונית בתוך מסגרת בית הספר. כדי להשתתף במועדונית, הילדים לא צריכים לעבור למקום אחר או לנסוע למסגרת חיצונית. יום הלימודים מסתיים, והמועדונית ממשיכה לפעול עד שעות אחר הצהריים.

אז מה הייתה הבעיה עד היום? במשך שנים, ההסעה חזרה הביתה עבור אודרי וילדים נוספים עם מוגבלויות, יצאה מוקדם יותר - סביב 15:15 - בשעה שבה המועדונית רק מתחילה לפעול. המשמעות הייתה שאודרי וילדים נוספים עם מוגבלויות, לא יכלו להישאר עד סוף היום, אלא אם ההורים הגיעו לאסוף אותם בעצמם.

להיות עם כולם, כמו כולם

"האתגר היה שילדים כמו אודרי לא יכולים להישאר במועדונית", מספרת מיקי. "ההסעה יוצאת בשעה שהמועדונית רק מתחילה. אם הילדים רוצים להישאר עד סוף היום, ההורים צריכים לבוא לקחת אותם".

עבור מיקי, אם יחידנית ועצמאית, המשמעות הייתה יומיומית ומצטברת: פחות שעות עבודה, פחות גמישות, ופגיעה ביכולת של אודרי להשתתף במסגרת המשך יחד עם חבריה שהיא מאוד אוהבת ורוצה לבלות עמם. "בכל תחילת שנה וחופשת חג אודרי הייתה שואלת אם השנה היא תוכל להישאר במועדונית," מוסיפה מיקי.

"ברמה היומית, החודשית והשנתית, אלו המון שעות עבודה שהולכות לאיבוד", היא מספרת. "אם כל יום אודרי חוזרת הביתה ברבע לארבע במקום לצאת מהמסגרת ברבע לחמש, זו שעה או שעה וחצי ביום שאני לא יכולה לעבוד. כשמכפילים את זה בחודש, בשנה ובעשור - אלה שעות עבודה שאני לא יכולה לממש. ברגע שהיא מגיעה הביתה, הקושי והצורך שלה מחייבים אתי להיות מכוונת אליה ב 100% ואני לא באמת יכולה לעסוק בשום דבר אחר".

הפתרון: הסעה שנייה גמישה

העתירה ביקשה לתת מענה בדיוק לפער הזה: לאפשר הסעה נוספת, גמישה, בסיום מסגרת ההמשך. הסעה אחת תצא בשעה המוקדמת עבור הילדים שמסיימים את היום באותה שעה, והסעה נוספת תצא בסיום המועדונית עבור ילדים שזקוקים להמשך המסגרת ורוצים להשתתף בה עד סופה.

"המהות של העתירה הייתה להכניס מושג של הסעה שנייה גמישה", מסבירה מיקי. "אפשר להוציא הסעה אחת בשלוש ורבע לילדים שרוצים ללכת בשעה הזו, והסעה שנייה ברבע לחמש לילדים שרוצים להישאר עד סוף היום. על זה אנחנו נלחמים כבר שנתיים, אם לא יותר", אומרת מיקי ומסכמת: "כאישה, כאזרחית, כשוטרת וכאשת חינוך לשעבר ובוודאי כאמא של אודרי, כבוד הוא לי לקחת חלק במאבק הצודק והראוי, ביחד נייצר שינו שיוסיף ערך לאנושות".