מה חדש באיל"ן?

אין מגבלה למה שאפשר לעשות יחד

אורית אילון פרידמן, מנכ"לית איל"ן, סיפרה על האתגרים בתקופה האחרונה: “מצאנו את עצמנו שוב נותנים מענה בזמן חירום לאנשים עם מוגבלות - בדרכים מגוונות, מפעילויות מקוונות ועד פתרונות בשטח למי שלא היו לו מרחבים מוגנים נגישים. אחד האתגרים הגדולים הוא שלא כל האנשים עם מוגבלות מוכרים למערכות, ולכן האחריות היא רחבה יותר ודורשת עבודה עם הרשויות והקהילה. במקביל, המשכנו לפעול כדי לשמור על רצף של פעילות גם בתקופות מורכבות, מתוך הבנה עד כמה החיבור, הקהילה והעשייה חשובים לחברי איל"ן ולמשפחות שלהם. אנחנו ממשיכים לפתח שירותים, להרחיב פעילות ולהגיע לכמה שיותר אנשים שזקוקים לנו".

הספורטאית הפראלימפית דיאנה שנייר סיפרה: “יום אחד פשוט נכנסתי לבועה שחורה – לא רק פיזית אלא גם חברתית ונפשית, והמון שנים לא הצלחתי לצאת ממנה. נקודת המפנה שלי הייתה כשהגעתי לאיל"ן רמת גן, שם התחלתי בספורט תחרותי והייתי בנבחרת ישראל ברוגבי בכיסאות גלגלים. ואז, כשלא יכולתי להמשיך, שוב מצאתי את עצמי בבית ובאותה בועה, אבל נזכרתי שמי שבנה אותי זה איל"ן – ולא יכול להיות שאני נשארת שם. יצאתי שוב לחפש את עצמי ומצאתי את האתלטיקה. היום אני מתחרה בריצת 100 מטר ורוצה לראות את עצמי בלוס אנג'לס. כשאני חושבת רחוק הכול מתגמד, אני מתמקדת בצעד הבא, עוד שנייה ועוד שנייה. ואני לא לבד – מאחוריי יש קהילה שלמה, המאמן, האנשים ואיל"ן שלא הפסיקו להאמין בי. כשאנחנו יחד – הניצחון לא יהיה אישי שלי, זה יהיה של כולנו.”

שיא בכר, חברת איל"ן: " אני עם טרשת נפוצה כבר יותר מ-30 שנה, ואין תרופה, אז אני עושה הכול כדי להאט את ההידרדרות - מתאמנת, לומדת שפות ובעיקר שומרת על אופטימיות, כי זו הנקודה החזקה שלי. גדלתי בבית עם מוגבלות – אמא שחלתה בפוליו ואבא שהתעוור - וזה עזר לי לקבל את הנכות שלי בצורה הרבה יותר טבעית. אני זוכרת את איל"ן מאז שהייתי ילדה, והיום זו סגירת מעגל - גם אני עם מוגבלות וגם אני חלק מהקהילה. מעבר לפעילות הפיזית, המקום הזה נותן שייכות, מפגש חברתי ומשמעות. אני גם משתתפת בתיאטרון פלייבק, וזה חלק מהדרך שלי להמשיך ליצור ולחיות. בסוף, כולנו שחקנים של החיים".

אדם אל-גדיפי, עובד בעמותה: “עבודה באיל"ן היא שליחות. אנחנו חושבים יחד עם חברי איל"ן איך לשפר את איכות החיים שלהם ולהפוך אותם למשמעותיים יותר - לילדים, לצעירים ולמבוגרים, בין אם המוגבלות מלידה ובין אם נרכשה במהלך החיים. כל הצלחה קטנה, כל צעד קדימה, נותנים לנו את התחושה למה בחרנו להיות במקצוע הזה. גם בתקופות קשות כמו המלחמה לא עצרנו - פעלנו מרחוק ומקרוב, נתנו מענה והמשכנו להיות שם בשביל האנשים והמשפחות. יש לנו משפט שמוביל אותנו - אפשר לסגור מבנה, אבל אי אפשר לסגור משפחה. ובאיל"ן אנחנו משפחה, וזה מה שנותן כוח לכולם להמשיך קדימה".

צילומים: חן גלילי.