כשיונתן פלינט, שגדל בפרו, מביט לאחור על הדרך שעבר, הוא לא רואה רק את האתגרים, אלא גם את השליחות שנולדה מהם. עם שיתוק מוחין, שורת ניתוחים ושיקום ממושך, הוא פעל כבר מגיל צעיר גם כדי לשפר את הדרך לאחרים. כיום, בגיל 44, סיפור החיים שלו מייצג התמדה, נחישות ומחויבות עמוקה לתרום לחברה.
יונתן חי עם שיתוק מוחין ועבר טיפולים רבים כבר מילדותו: "עברתי הרבה ניתוחים ושיקום גופני," הוא מספר ומתאר את חשיבות משפחתו בתהליך: "המשפחה שלי הייתה מאוד כנה וישירה איתי לגבי המצב. הם נתנו לי אומץ לא לוותר ולהמשיך. הם גם לימדו אותי שמותר להרגיש רגשות קשים, וזה בסדר, אבל שהחיים ממשיכים ושצריך לנסות להשתפר קצת כל יום."
הגישה הזו ליוותה אותו לאורך השנים והובילה אותו להישגים משמעותיים: הוא הוסמך כעורך דין, השלים תואר שני במנהל עסקים, וכבר בפרו החל לפעול ולהרצות על שילוב אנשים עם מוגבלות בחברה ובשוק העבודה. מבחינתו, העשייה החברתית אינה תוספת לחיים, אלא חלק מהזהות האישית.
לפני כחמש שנים, כשהיה בן 39, קיבל החלטה נוספת ששינתה את חייו – לעלות לישראל. "המטרות של העלייה היו לתת לי ביטחון ושיהיה לי מקום בטוח בגיל המבוגר, לא רק להסתמך על המשפחה," הוא מסביר. יונתן הגיע לארץ לבדו, בעוד בני משפחתו נותרו בפרו ובפלורידה.
הדרך מפרו – לבית קסלר בחיפה
תחילת הדרך בישראל לא הייתה פשוטה. יונתן נקלט במרכז קליטה בקריית ים, עבר בהמשך לנתניה ועבד במלון בהרצליה. אך לפני כשנתיים חלה החמרה במצבו והוא החל לחוות נפילות חוזרות שהובילו לפציעות.
בהמלצת משרד הרווחה יונתן הצטרף לדיור המוגן בבית קסלר של איל"ן בחיפה - מהלך שלא היה מובן מאליו עבורו. בתחילה חשש שהמסגרת תפגע בעצמאות שלו, אך עם הזמן גילה מקום שמספק לו בדיוק את האיזון שחיפש.
"אני מרגיש בר מזל על המקום שהגעתי אליו," הוא אומר, "איל"ן נותנת לי לשמור על העצמאות שלי וגם לקבל תמיכה כשצריך. זה חשוב לי מאוד." כיום יונתן עובד, מתנייד ומנהל את שגרת חייו בכוחות עצמו. מבחינתו, עצמאות אישית והשתתפות פעילה בחברה הן בלתי נפרדות.
דרך בית קסלר, יונתן נחשף גם לפורום האקטיביסטים של איל"ן, ודרכו הוא ממשיך את פעילותו החברתית, משתתף ביוזמות הסברה, דיבר בכנסת על זכויות אנשים עם מוגבלות ופועל בכל הזדמנות כדי לקדם שילוב של אנשים עם מוגבלויות בחברה."בכל דבר שאני יכול לעזור - אני מנסה," הוא אומר. לדבריו, למרות שחל שינוי לטובה, עוד יש מקום רב לשיפור: הנגישות הפיזית בישראל אמנם השתפרה, אך הקבלה החברתית עדיין דורשת עבודה.
ומה בנוגע להתמודדות האישית? "אני כבר לא שואל למה זה קרה לי," הוא אומר. "לכל אחד יש קשיים כאלה ואחרים. יש אנשים שסובלים מבעיות שלא רואים בעיניים - ולהם לפעמים עוזרים פחות," הוא מספר.
לקראת יום ההתרמה של איל"ן, סיפורו של יונתן פלינט ממחיש כמה כוח נמצא ב"ביחד" - בשילוב בין כוח אישי, תמיכה משפחתית, ליווי מקצועי ומעורבות חברתית. "מהניסיון שלי, כשפועלים ביחד אפשר להגיע הרבה יותר רחוק," הוא מסכם.
