בימים שבהם המציאות מערערת את השגרה, יש מי שמוצאים דרך להמשיך לנוע – בגוף וברוח. חברי להקת “הורה איל"ן חיפה”, אחת הלהקות המשלבות הוותיקות בארץ, לא ויתרו על האימונים גם במהלך מבצע “שאגת הארי”, והעבירו את הפעילות לזום – עם הרבה יצירתיות, התמדה ובעיקר תחושת ביחד.
להקת “הורה איל"ן חיפה” פועלת כבר כ-38 שנים, ומשלבת רקדנים ורקדניות עם וללא מוגבלות – חלקם עומדים וחלקם יושבים בכיסאות גלגלים. בימי שגרה, חברי הלהקה מתכנסים לאימונים במרכז השיקום והספורט בקריית חיים, אך בתקופות חירום – כמו במלחמה האחרונה – הדבר הופך למאתגר ואף בלתי אפשרי.
“לא ניתן היה לקיים אימונים פיזיים – המרכז סגור, וגם ההגעה עצמה מורכבת מאוד עבור הרקדנים, במיוחד בזמן אזעקות”, מספרת רויטל סבירסקי, מנהלת הלהקה. “לכן יצרנו פתרון – ‘זום חימום’ שבועי, שמאפשר לנו להמשיך להתאמן, לשמור על הכושר – ובעיקר להישאר יחד”.
את האימונים מעבירה רחלי כהנא – מתנדבת ותיקה באיל"ן ורקדנית בלהקה. כהנא, מורה לתנועה וריקוד במקצועה, נרתמה למשימה והחלה להוביל מפגשים שבועיים בני כחצי שעה עד 45 דקות, המותאמים לרקדנים היושבים.
“זה התחיל קצת מאתגר – לא העברתי שיעורים בזום לפני כן”, היא מספרת. “אבל מהר מאוד הבנתי שזה עובד. אנחנו שמים מוזיקה, עובדים יחד – כל אחד מהבית שלו – ומפעילים את הגוף בצורה שמתאימה לכולם”.
כדי לשמור על עניין וגיוון, כל אימון מתמקד באביזר אחר – כזה שנמצא בכל בית. “עבדנו עם צעיפים, כוסות פלסטיק, קופסאות שימורים ואפילו מערוך”, מספרת כהנא בחיוך. “זה גם מצחיק וגם יעיל – ובעיקר מאפשר לכולם להשתתף בלי ציוד מיוחד”.
הפעילות מתמקדת בפלג הגוף העליון, אך מצליחה להעלות דופק, לשפר סיבולת לב־ריאה ולשמור על תחושת חיוניות – גם בתקופה שבה קשה לשמור על שגרה.
מעבר להיבט הפיזי, האימונים הפכו לעוגן חברתי חשוב. “בתקופות כאלה קל מאוד לאבד את הקשר בין חברי הלהקה”, מספרת רויטל סבירסקי. “האימונים האלה שומרים על הלכידות, על המסגרת ועל התחושה שאנחנו יחד – וזה אולי הדבר הכי חשוב עכשיו”.
גם יורם סבירסקי, רקדן בלהקה, מתאר את החשיבות: “כשאין פעילות סדירה, יש ירידה בכושר. האימונים בזום עוזרים למנוע את זה – אבל לא פחות חשוב, הם שומרים על הקשר בינינו כחברים”.
לדבריו, העובדה שהמאמנת עצמה יושבת במהלך האימון ומדגימה את התרגילים, מאפשרת התאמה מלאה לכל המשתתפים: “כך כולם יכולים לקחת חלק, להרגיש שייכים ולהמשיך לנוע”.
ההיענות לאימונים הולכת וגדלה משבוע לשבוע – ובאחד המפגשים האחרונים כבר השתתפו כ-80% מחברי הלהקה. “זה מרגש לראות”, מספרת רויטל סבירסקי. “בהתחלה היה היסוס, אבל היום זו כבר מסגרת קבועה שמחכים לה”.
בינתיים, חברי הלהקה ממשיכים לשמור על הקצב – גם מרחוק. התקווה היא שעם חזרת השגרה, יוכלו כולם לשוב לאולם ולהתאמן יחד, פנים אל פנים. עד אז, המסך מחבר – והריקוד ממשיך.
