איך מתמודדים עם שגרה של אזעקות, לחץ וחוסר ודאות - ועדיין מצליחים למצוא רגעים של הומור, חיבור ויצירה? בקבוצת הפוליו של איל"ן מצאו דרך מקורית לעשות בדיוק את זה.
הפרויקט נולד מתוך מפגש עם עולם הבינה המלאכותית, במסגרת הרצאות שמתקיימות באיל"ן. אמנון בן דוד, חבר בקבוצה, מספר שהנושא מיד תפס אותו: "אני אדם שאוהב ללמוד ולהתפתח. ראיתי מה אפשר לעשות עם הכלים האלה - וזה פשוט פתח לי רעיונות".
עם פרוץ המלחמה, כשהמציאות הפכה מורכבת יותר והשהות בבית ובממ"ד התארכה, התחילו להצטבר גם חוויות יומיומיות - רגעים של לחץ ופחד, לצד רגעים קטנים של הומור. "באיזשהו רגע אמרתי - אולי נעשה עם זה משהו", הוא מספר.
הרעיון עצמו נולד מיוזמה משותפת של אמנון בן דוד ורבקה קופמן. בשלב הראשון, עוד לפני שהפרויקט נחשף לקהילה הרחבה, הם יצאו לפיילוט: פנו לחברים קרובים ולמקבלי שירות באיל"ן - לא רק מקבוצת הפוליו - וביקשו מהם לשתף סצנות וחוויות מהמלחמה.
את הסיפורים שהגיעו, אמנון החל לעבד ולהפוך לקומיקס באמצעות כלי בינה מלאכותית. עם הזמן, התהליך השתכלל, והצוות הגיע לגרסה מגובשת של הקונספט - כזו שמאפשרת להפוך חוויות אישיות לסיפורים מצוירים ברורים, נוגעים ולעיתים גם משעשעים.
רוית טויטו, מנהלת קהילת הפוליו באיל"ן, מתארת את המשמעות של היוזמה: "אלה סצנות מהחיים עצמם - חוויות של מקבלי השירות שלנו בזמן המלחמה, שמקבלות כאן ביטוי יצירתי, מרגש ומחבר. זה מאפשר לעבד את מה שעוברים, אבל גם לשתף ולהרגיש פחות לבד".
בין הקומיקסים שנוצרו אפשר למצוא סיפורים של רבקה קופמן ואמנון בן דוד, פרחיה בן זקן, שיא בכר ואופירה זנדני. כל אחד מהם מביא רגע אחר מהמציאות - מהמרוץ לממ"ד, דרך תחושת הפאניקה של שניות, ועד רגעים קטנים של שגרה שנשברת - ולעיתים גם מתמלאת בהומור.
אחד הסיפורים, למשל, מתאר רגע פשוט לכאורה: ניסיון להיכנס למקלחת - ואז אזעקה. התחושה המוכרת של "עוד רגע", שמתחלפת בתוך שניות בלחץ ובהתארגנות מהירה. "לפעמים פשוט צחקנו על עצמנו", אומר אמנון, "והקומיקס מאפשר לקחת את הרגעים האלה ולהסתכל עליהם אחרת".
מעבר ליצירה עצמה, לפרויקט יש גם משמעות עמוקה של חיבור. בתקופה שבה המפגשים מצטמצמים והקשר בין אנשים נפגע, הקומיקס הפך לעוד דרך לשמור על קשר, לשתף ולהיות חלק מקבוצה.
כעת, לאחר שהפרויקט התגבש והגיע לתוצר שמבטא את הרעיון במלואו, הכוונה היא לפתוח אותו גם לכלל חברי הקהילה - ולהמשיך לאסוף, לעבד ולשתף סיפורים נוספים.
רוית טויטו מוסיפה: "השלב הבא הוא להזמין את כלל חברי הקהילה לקחת חלק - לשתף את הסיפורים שלהם, ולהמשיך יחד את היצירה המשותפת שנולדה מתוך התקופה הזו".
