בימים שבהם אזעקות נשמעות שוב ושוב ברחבי הארץ, עבור רבים מדובר במרוץ קצר למרחב מוגן. אבל עבור אנשים עם מוגבלות - זה לא תמיד אפשרי.

כתבה ששודרה בגלי צה"ל מביאה את קולם של אנשים עם מוגבלות, שחווים את מציאות החירום באופן שונה - ולעיתים מסוכן הרבה יותר.

דור בן עמי, בת 25 מפתח תקווה, המתניידת בכיסא גלגלים וחברת עמותת איל"ן, מספרת על תחושת חוסר האונים: “אם אני אצא החוצה, אני לא אוכל להגן על עצמי כשתהיה אזעקה”. החוויה הזו אינה חדשה עבורה. עוד בתקופת לימודיה בשדרות, בזמן אזעקת צבע אדום, ניסתה להגיע למיגונית סמוכה - אך לא הצליחה להיכנס אליה עם כיסא הגלגלים: "נתקעתי מחוץ למיגונית, ככה שהייתי בסכנה. מעבר לזה הרגשתי שאני שקופה, שלא רואים אותי. חיי כאדם עם מוגבלות פחות שווים מאדם בלי מוגבלות".

מאז, דור פועלת להעלות מודעות לנושא - ברשתות החברתיות ובוועדות הכנסת - אך המציאות בשטח עדיין רחוקה מלהשתנות. במהלך המלחמה האחרונה היא נאלצה להישאר בבית, גם במחיר של פגיעה בבריאותה: "זה לבחור בין להיות בריאה לבין להיות בטוחה”.

ורד רודיך, סמנכ"לית שיקום בעמותה, קוראת לחשיבה מוקדמת ולא רק תגובתית: "כשאנחנו נתארגן בשגרה ולא רק בשעת חירום - נוכל למצוא פתרונות. למשל, יצירת מערך מתנדבים שמכיר את האנשים בשגרה ויכול לסייע להם בזמן אמת”.