את עמותת איל"ן – איגוד ישראלי לילדים ולבוגרים נפגעים מרכיבים אנשים מסורים, שחלקם פעילים בה כבר עשרות שנים. כזה הוא מיקי ממרן - שהתחבר לאיל"ן כבר בילדותו. אביו של מיקי שימש כיו"ר סניף איל"ן בבאר שבע במשך יותר מ-20 שנה. ב-1998, לאחר פטירת אביו, נכנס מיקי לתפקידו. "אמא שלי והמנכ"ל דאז אמרו לי - אבא שלך היה שמח אם תמשיך את דרכו. לקחתי את זה, ומאז התחברתי", הוא מספר.
ניהול הסניף הפך למשימה משפחתית - ומיקי ניהל אותו בהתנדבות יחד עם אשתו, ילדיו ונכדיו, במקביל לעבודתו בחברה לתשתיות נפט. "במשך 28 שנים הסניף היה חלק מהמשפחה שלנו. הילדים עזרו בימי ההתרמה, הנכדים נכנסו לעניינים - כולם היו שותפים. זה לא היה רק אני, זו הייתה עשייה משפחתית אמיתית", הוא מספר.
מגוון פרויקטים, פתיחת מרכז יום וסגירת מעגל
עם השנים, תחת הנהגתו, הפך סניף באר שבע למוקד של פעילות מגוונת. אחד מהרגעים המרגשים ביותר שחווה, היה הגשמת חלום של אביו - הקמת מרכז היום "ברמות". "אבא שלי הניח את אבן הפינה ונפטר זמן קצר אחר כך. כשהמרכז נפתח זו הייתה סגירת מעגל מרגשת מאוד בשבילי", נזכר מיקי.
ממרן גם הוביל הקמת מסגרות לטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים בבית החולים סורוקה, שיתופי פעולה עם בתי ספר, ופרויקטים קהילתיים ייחודיים כמו: "קפה איל"ן", קבוצות באולינג ובוצ'ה, במגוון מגזרים לרבות המגזר הבדואי. "התחלנו בקטן, וכל הזמן התרחבנו. זה מה שנתן לי את הכוח להמשיך", הוא אומר.
"משפחה שנייה"
לקראת סיום דרכו כיו"ר הסניף, בגיל 75, קיבל מאיתנו באחרונה מיקי תעודת הוקרה כ"יקיר איל"ן" לתשפ"ה, במסגרת טקס חגיגי. "הלב שלי מלא. איל"ן בשבילי זו משפחה שנייה. אני שמח שיכולתי לתרום ויודע שהסניף ימשיך לפרוח", סיכם מיקי.
ומה התוכניות שלו לעתיד? "אני בפנסיה, מבלה עם אשתי, הילדים והנכדים. יש לי ארבעה ילדים ו-11 נכדים - חלקם כבר בוגרים ומעורבים בעצמם בעשייה. אני שמח בחלקי ואם יבקשו ממני עזרה אני תמיד שם. כל עוד אפשר לתת - אני לא עוצר".
