ב-24 באוקטובר מציינים ברחבי העולם את יום הפוליו הבינלאומי - יום של תזכורת לעוצמתם של ילדים שנפגעו במגיפה של שנות ה-50, אך לא חיו בצילה. הם צמחו באומץ, בחוסן ובשמחה, ויצרו חיים מלאים. ילדי הפוליו של אז הם חברי קהילה הפוליו של איל"ן כיום - קהילה תוססת ומלאת חיים, שממשיכה להתמודד בעוצמה עם השלכות המחלה, ובוחרת בחיים של עשייה, יצירה וחיבור.
זהו גם יום של תקווה עבור בוגרי הקהילה, שמקווים שילדים נוספים לא יאלצו להתמודד עם המגיפה.. יום הפוליו הבינלאומי מלווה גם בהכרת תודה לכל מי שפעלו אז והיום לשיקום, לתמיכה, לחיזוק ולליווי של הקהילה, מתוך אמונה בכוחם של אנשים לחיות חיים מלאים ומשמעותיים.
עמותת איל"ן – איגוד ישראלי לילדים ולבוגרים נפגעים וקהילת הפוליו - סיפור של תמיכה וצמיחה
לעמותת איל"ן – איגוד ישראלי לילדים ולבוגרים נפגעים יש קשר הדוק עם קהילת הפוליו - העמותה נוסדה ב-1952 עם התפרצות הנגיף, על ידי מתנדבים ומתנדבות שביקשו לתת מענה מקיף לכל תחומי החיים לילדים וילדות עם מוגבלות פיזית. מאז, הפוליו כמעט נעלם - אך הקהילה שבגרה ממשיכה לחיות ולפעול. אנחנו באיל"ן ממשיכים ללוות באהבה ובמסירות את קהילת הפוליו - בפעילויות חברתיות ותרבותיות, בטיולים, במפגשים ובפרויקטים מרתקים.
אמנון בן-דוד בן ה-72, חבר קהילת הפוליו מספר: "בשנות ה-60 איל״ן לקחו אותנו לקייטנות, לבריכה, לסרטים ולאירועים, כך שתמיד הרגשנו חלק ממשהו גדול. כשהתבגרתי העמותה סייעה לי למצוא עבודה בבי"ח מאיר. גם היום אנחנו קבוצה מגובשת, עם טיולים, סדנאות וימי כיף. יש קשר אמיתי בין האנשים - כולנו עברנו חוויות דומות, ואנחנו מבינים אחד את השני בלי הרבה מילים."
"ילדי הפוליו" – פרויקט סיפורי חיים מרגש
העשייה המשותפת מאפשרת לחברים להביע את עצמם ולהעביר את מורשתם לדורות הבאים. דוגמה לכך הוא פרויקט "ילדי הפוליו" לתיעוד זיכרונות הילדות של הקהילה, אותו הוביל גלבוע דקר מייסד "חי בספר". בפרויקט השתתפו חברי קהילה שבחרו לצלול אל עברם, לתעדו ולחשוף את סיפורם האישי. במהלך הפרויקט הם גם למדו לראיין וכתבו את סיפורי חבריהם, הטקסטים הוקלטו בסדרת פודקאסטים מרתקת, שנועדה להוקיר ולהעביר את סיפורי החיים המשמעותיים הלאה לדורות הבאים.
בלהה יערות, חברת קהילת איל"ן בת 74 מחיפה שחלתה בפוליו בגיל ארבע והשתתפה בפרויקט, מספרת: "איל״ן ליוו אותי מילדות בפיזיותרפיה, בתמיכה בזמן הניתוחים ודרך הספורט. בשבילי איל״ן תמיד הייתה בית, המקום הראשון שבו הרגשתי שלא צריך להתנצל. כולם קיבלו אותנו כמו שאנחנו", היא נזכרת. "גם כיום אני עובדת ומגיעה לטיולים ולמפגשים כשאני יכולה. לראות חברים, לשמוע מה שלומם - מרומם את הנפש. מרגש לראות איך איל"ן זוכרת אותנו ודואגת לנו".
"כשהצטרפתי לפרויקט הכתיבה", אומרת בלהה, "נזכרתי כמה חשוב לספר את מה שעברנו, כדי שהצעירים יבינו כמה קשה המחלה ויקפידו להתחסן. המחלה אולי נדירה, אבל הפוסט-פוליו ממשיך ללוות אותנו כל החיים".
בלהה יערות
"עוצמת הרוח, הלב הפועם והנחישות"
אנו באיל"ן פועלים גם כיום כדי לאתר אנשים עם פוליו שאינם חברים בקהילתנו, ולהציע להם קהילה. באחרונה, למשל, הצטרפו אלינו 25 חברים חדשים, כולם תושבי באר שבע והסביבה, שלוקחים חלק בקבוצה חדשה ועוטפת.
רוית טויטו, מנהלת קהילת הפוליו באיל"ן, מסכמת: "קהילת הפוליו של היום מגדירה שלושה יסודות חברתיים חשובים: מהי קהילה ומה חוסנה? מה כוחה המרפא של המשמעות? וכמה חשובה הבחירה בחיים. קשה להישאר אדישים מול עוצמת הרוח, הלב הפועם והנחישות, שמובילה את חבריה. עבורנו באיל"ן, ליווי הדרך הזו אינו רק שליחות - אלא גם זכות גדולה".
